החלטה בתיק מ"ת 19067-04-11

מונחת בפני בקשת המבקש לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, מיום 14.4.2011 (כב' השופט יעקובי), לפיה הורה בית המשפט על מעצרו עד לתום ההליכים, זאת נוכח החשש להתחמקות מהליכי שפיטה, בשל אי-התייצבותו לדיונים שנקבעו בעניינו.

ברקע הדברים יוער, כי המבקש הורשע על-פי הודאתו, במסגרת הסדר טיעון, במספר עבירות מין קשות, ואולם, בטרם נשמעו הטיעונים לעונש עזב המבקש את הארץ, הוכרז עבריין נמלט, עד שנעצר במדינת ניו-יורק שבארה"ב, הוחזר לארץ ונעצר, כאמור עד לתום ההליכים.

המבקש הגיש ערר על החלטת בית המשפט, ובית המשפט העליון (כב' השופט מלצר), בהחלטתו מיום 23.5.2011, קבע כי ככל שתינתן למבקש האפשרות לחזור בו מהודייתו, יתכן שניתן יהיה לראות בכך תשתית לבקשה לעיון חוזר, אשר תצריך בחינת מכלול הנתונים מחדש, זאת נוכח שינוי הנסיבות כאמור.

בהמשך, בית המשפט, כאן, איפשר למבקש לחזור בו מהודייתו, והדיון בעניינו נקבע לשמיעת הראיות ליום 5.9.2011.

בבקשתו היום טען המבקש, כי נוכח חזרתו מהודייתו, יש מקום להורות על שחרורו לחלופת מעצר בתנאים מגבילים. מנגד, טענה נציגת המשיבה, כי אין מקום לעשות כן, נוכח החשש להימלטות מן הדין. הדיון בבקשה נקבע והתנהל (נוכח פגרת בית המשפט) בפני כב' השופט כהן, ובהחלטתו, מיום 21.7.2011, נקבע כי יש מקום להורות על הגשת תסקיר שירות המבחן בטרם תינתן החלטה בבקשה. לאחר שהוגש תסקיר שירות המבחן, נקבע הדיון בפני כב' השופט יעקובי, ובהחלטתו מיום 15.8.2011 נקבע, לאחר בחינת התסקיר שהוגש וטענות המבקש, כי יש מקום לקבל תסקיר נוסף, מהטעמים שפורטו, ולקיים דיון נוסף בעניינו.

עובר לדיון הוגש תסקיר נוסף של שירות המבחן, אשר בחן את מצבו האישי של המבקש, על רקע ביצוע העבירות המיוחסות לו. שירות המבחן התרשם, כי המבקש לא הצליח ליתן הסביר מניח את הדעת באשר ליציאתו לחו"ל ושהותו שם לתקופה ארוכה של כחמישה חודשים, מבלי לחזור לארץ מיוזמתו, חרף ההליך המשפטי המתנהל בעניינו. שירות המבחן בחן את החלופה שהוצעה, שעיקרה שהייתו של המבקש במעצר בית מלא בבית הוריו בפיקוח הוריו ובני משפחתו, ואולם, סבר כי ישנו חשש שהמפקחים לא יצליחו לעמוד בהתחייבות שיקחו על עצמם לעניין שהייתו של המבקש בתנאי מעצר בית, יתקשו לפקח עליו ולדווח במועד וכנדרש, ככל שזה יפר את תנאי שחרורו.

בהמשך מצא שירות המבחן כי נוכח התנהגותו של המבקש, יציאתו לחו"ל ואי-התייצבותו לדיונים המשפטיים בעניינו, עלולים להצביע על בעייתיות באשר להתייחסותו לגורמי החוק ולסמכותם. לסיכום, מצא שירות המבחן, כי המבקש שיתף פעולה באופן חלקי ובלטה חוסר יציבותו במישורי חייו השונים, חרף התמונה שאותה ביקש להציג, ועל יסוד כל אלה התקשה שירות המבחן להעריך את הסיכון הנשקף ממנו, אף שקבע כי אין בידיו היכולת לשלול סיכון מצידו, נוכח העבירות המיוחסות למבקש בכתב האישום ובשל התנהגותו בעבר, והעריך, כי בנסיבות אלו קיים קושי לקבוע בוודאות, כי המבקש יעמוד בתנאי שחרורו, שעיקרם מעצר בית, אף אם זה יכלול איזוק אלקטרוני, ובאשר לערבים המפקחים המוצעים, סבר, כי אלה יתקשו להתמודד עם מצב של הפרת התנאים.

נוכח כל האמור, מצא שירות המבחן שלא להמליץ על שחרורו של המבקש למעצר בית.

במהלך הדיון ביקשה ב"כ המבקש, כי בית המשפט יתעלם מהמלצת שירות המבחן, טענה כי לבית המשפט הסמכות אם לקבל או לדחות את המלצותיו של שירות המבחן, והוסיפה כי בנסיבות העניין, בשים לב לשחרורו של המבקש תקופה ארוכה ולאחר שזה חזר מהודייתו, יש מקום להורות על שחרורו לחלופה, אף שזו לא נמצאה מתאימה על-ידי שירות המבחן, ולחלופין ביקשה, כי בית המשפט יורה לשירות המבחן לבחון חלופה אחרת, שעיקרה שהייה בישיבה בעיר אשדוד.

ב"כ המשיבה טענה, כי אין מקום לקבל את בקשת המבקש, זאת נוכח התסקירים השליליים שניתנו בעניינו, ובכלל זה התסקיר הנוסף שהוגש לעיוני ועל פי החלטת בית המשפט, מיום 15.8.2011. ב"כ המשיבה טענה, כי אין מקום לבחון כל חלופה נוכח התנהלותו של המבקש ובשל החשש הממשי להימלטותו מאימת הדין, וכי יש לדחות את בקשתו לעיון חוזר.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי בפרוטוקול הדיונים הקודמים, בעניינו של המבקש, בחנתי היטב את תסקיר שירות המבחן הנוסף והחלטת בית המשפט העליון, מיום 23.5.2011, הגעתי לכלל מסקנה, כי לעת הזו, אין מקום להורות על שחרורו של המבקש לחלופה, ולפיכך, יש לדחות את בקשתו לעיון חוזר.

הלכה פסוקה היא, כי שאלת השחרור לחלופת מעצר תלויה במידה רבה ביכולת ליתן בנאשם אמון. זו מוסקת, בין היתר, מעברו של הנאשם, מהתנהגותו במהלך האירועים נשוא כתב האישום ולאחריהם ומנסיבותיו הפרטניות של המקרה המובא לפתחו של בית המשפט (בש"פ 2737/10 שטרית נ' מדינת ישראל, פורסם בנבו, 15.4.2010).

אמת, המבקש יצא מתחומי מדינת ישראל ולא חזר אליה מיוזמתו, חרף הליכים משפטיים שהתנהלו כנגדו. בעניין זה קבע בית המשפט העליון, בהחלטתו מיום 23.5.2011, כי " בהקשר זה אציין כי אף אם לא הפר העורר במעשהו תנאי שחרור, התנהלותו האמורה, שמנעה את המשך קיום משפטו, אינה מאפשרת לתת בו אמון עוד" (ראה, שם, פיסקה 9). אכן נכון, בית המשפט העליון מצא לנכון להוסיף בהחלטתו, כי אין ליתן במבקש אמון "... בייחוד כאשר חזקת החפות כבר איננה עומדת לו" (ראה, שם). כאמור, בית המשפט, כאן, התיר למבקש לחזור בו מהודייתו, ועל יסוד כך נטען, כי יש לקבל את בקשתו לעיון חוזר. לטענה זו אין בידי להסכים. תסקיר שירות המבחן מאוד ברור ומפורש. שירות המבחן מצא, כי אין מקום לקבל את החלופה שהוצעה, סבר כי בנסיבות העניין לא ניתן יהיה להבטיח פיקוח הולם על הימצאותו של המבקש בתנאי מעצר בית, ועל יסוד כל האמור לא המליץ על שחרורו.

הלכה פסוקה היא, כי "שירות המבחן הינו גורם מקצועי האמון על בחינת התאמתה של חלופת מעצר לנאשם ספציפי, ונדרשים טעמים משמעותיים וכבדי משקל על מנת לסטות מהמלצות שליליות הקבועות בתסקיר" (בש"פ 352/11 ארז איאסי בארי נ' מ"י, פורסם בנבו, 25.1.2011; בש"פ 3161/10 מ"י נ' מהרבנד, פורסם בנבו, 2.5.2010). בענייננו, לא מצאתי כי התקיימו טעמים כאלה המצדיקים סטיה מן האמור בתסקיר ולא שוכנעתי, לחלופין, כי יש מקום להורות, בשלב זה, על בחינת חלופה נוספת, שהוצעה לראשונה, במהלך הדיון, באופן כללי ובטרם בחינה של ממש.

כללו של דבר, הנני דוחה את הבקשה לעיון חוזר.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ב' אלול תשע"א, 01/09/2011 במעמד הנוכחים.